המפרט של בתים טרומיים ומבנים מקיפים בעיקר את מידות המבנה הכוללות, מידות הרכיבים הטרומיים וממדי החיבור בין הרכיבים. מכיוון שבניינים טרומיים דורשים ייצור מבוסס מפעל- מראש, מפרטי הרכיבים מראים בדרך כלל מידה של סטנדרטיזציה. האורך, הרוחב והעובי של רכיבים-כגון לוחות קיר, לוחות רצפה, קורות ועמודים-יש לקבוע בהתבסס על תכנון אדריכלי ודרישות-נושא עומס מבני, תוך התחשבות גם בציוד הייצור, תנאי ההובלה ויכולות ההרמה- באתר. תכנון מפרט רציונלי יכול לשפר את יעילות ייצור הרכיבים ולמזער אי התאמה של מימדים במהלך ההתקנה- באתר.
דרישות המפרט משתנות בהתאם לסוג הבניין המוכן. בנייני מגורים משתמשים לרוב ברוחב מפרץ, עומק וגבהים סטנדרטיים כדי להקל על ייצור המוני של רכיבים כמו לוחות קיר ולוחות רצפה. לעומת זאת, ממדי רכיבים עבור מבני ציבור-כגון בתי ספר ומתחמי משרדים- נקבעים לפי דרישות פונקציונליות וטווחים מרחביים; לדוגמה, רשתות עמודים ומפרטי לוחות רצפה מותאמים לעתים קרובות כדי להתאים לפריסות חדרים ספציפיים. עבור בתים מודולריים מודולריים, יש לשקול באופן מקיף גורמים כמו מידות, משקל והובלה של מודולים בודדים כדי למנוע גודל מודול מופרז, שיסבך את ההובלה וההרמה. לפיכך, קביעת מפרטי הבניין אינה רק עניין של חתירה לאחידות ממדית, אלא כרוכה באיזון בין פונקציונליות, שלמות מבנית ותנאי בנייה.
מפרטי הרכיבים המוכנים חייבים גם לעמוד בתקני התכנון והבנייה הרלוונטיים. לאחר קביעת הממדים, יש לשלוט במדויק על המיקום של פתחים שמורים, חלקים מוטבעים ומפרקי חיבור כדי להבטיח התקנה חלקה- באתר. עבור רכיבים בקנה מידה גדול, יש לקבוע מידות בהתאם ליכולות של כלי תחבורה וציוד הרמה. יתר על כן, מפרטי הרכיבים צריכים להציע מידה של צדדיות; מזעור מגוון המפרטים-ועדיין עמידה בדרישות בטיחות מבנית ופונקציונליות אדריכליות-מקל על ניהול הייצור והבנייה במפעל, ובמקביל מסייע בהפחתת בזבוז החומרים ועלויות הפרויקט.